תוכן

יא) והענין הוא, במה שידעת, כי אחר הלידה חוזר הדם ועולה למקום החזה שבו מקום הדדים של האשה, ושם מתהפך לחלב המניק את הולד. והענין הוא, כי כמו שבהמשך חדשי העיבור, מתברר כל הטוב שבח' ספירות הראשונות מעט מעט, ומתחבר עם הולד, וממנו מתגדל מעט מעט, כך בהמשך חדשי היניקה, מתברר שאר הטוב שיש באלו הסיגים של ג' ספירות תחתונות מעט מעט, ונעשה חלב, ויונק אותו התנוק, ומתגדל עוד מעט מעט. וזהו טעם, למה כל ב' שנים הראשונים, אין הולד אוכל, אלא יונק חלב משדי אמו. והטעם הוא, לפי שצריך שאמו תברר לו, גם אותם הסיגים של ג' אחרונות שבו, כמו שביררה לו שאר ספירות עליונות בסוד העיבור כנזכר.